| סין של שם ושל כאן ועכשיו |
| מאת ירון בנימיני |
| חמישי, 01 ספטמבר 2011 14:28 |
|
עברו כבר כשבועיים מאז שחזרנו מסין ועדיין אינני יכול להתנתק מהתחושה שאני עוד שם, עם הריחות המיוחדים, הטעמים הנפלאים והאווירה הנהדרת שלא ניתנת לתיאור. כן, זה אכן היה מסע חוויתי, חוויה שהשאירה את חותמה עמוק, עם טעם של עוד. אני זוכר את מקדש 10,000 השנים בראש ההר הקדוש, בתוך יער העד, ואת רחבת המקדש האחורית שהשתרעה החוצה כך שהיתה בינות לצמרות העצים. שם ביצענו את האימון האנרגטי, בדממה ה"שרה" של הטבע - הרוח ליטפה את הגוף, הצרצרים שרו, העלים רשרשו בעדינות והגונג של המקדש הדהד בקולו העמוק ברקע. היו אלה רגעים מלאי אנרגיה והשראה והרגשתי איך הטבע עוטף אותנו עם ריחו הכבד של היער והאנרגיה מפעפעת לתוך הנשמה עם כל תנועה מזמנת. הפרפרים בגודל כף היד רפרפו ועפו בינות לאנשים, בצבעים עזים שעזרו לצבוע את התחושות הפנימיות בעוצמות עמוקות ועדינות כמותם.
אך מה שהוסיף יותר מכל, כמדומני, היתה האנרגיה האנושית דווקא, שבאה מחבריי הקבוצה. חייב אני להודות שהייתה זו ההפתעה הטובה מכולן. אחד אחד הם נפתחו מבפנים, השילו כמו פרפרים את השכבות הישנות ועטו מחלפות חדשות של פתיחות, שיתוף, עזרה ותמיכה לשני. היתה שמחה ומתוכה גם איחוד נעים של אנרגיות שעזרו לצמוח בתוך החוויה למחוזות אחרים וחדשים. האימונים הפכו טובים יותר והביצוע יותר מדויק, זורם ועוצמתי מפעם לפעם. כל אחד מהנוכחים עשה מעין מטמורפוזה לעיניי במהלכם. תרמנו כל אחד בתורו ונהנינו מהתרומה מצד שני. היה מיוחד, היה שווה להתאמץ ולהיות שם והייתי רוצה להאמין שנצליח לשמר את האנרגיות והתחושות הללו עוד הרבה זמן, גם במציאות העכשווית והיום יומית, כאן ועכשיו. |
“אני משווה את חוויית הלימוד שלי עם ירון כמו אל שתייה ממעיין נובע”
“בכל שיעור הוא שופך עוד ידע על מה שכבר חשבתי שאני יודע...”
אלי פיניש
אשמח לראותך באימונים שוב.
פעם הבאה שאתה נוסע לסין ספר לי...
זוכר שלימדת בגינת שנקין בתל אביב.
יישר כוח!