כשאני ממשיך להזכר בארועי עברי, היו לי חוויות רבות שהיו משונות לי אז, כאילו אינן מעולם זה. לעיתים הקושי שבהן השאיר חותם עמוק שסירב להטשטש עם חלוף הזמן, אך, ללא ספק, סיפקו אותן התנסויות מבוא למפגשים מרתקים וחדשים שהגיעו עקב כך לתוך חיי.

אני, כמו כל אחד מאיתנו, מתנהל בתוך חיים הארוגים מאירועים יוצאי דופן מחד ומשיגרה יומיומית מאידך. לרוב, הזכרונות החדים נוצרים באירועים המיוחדים העוברים עלינו, ככל הנראה מאחר וההתרגשות היא רבה, כמו גם המאמץ, והחוויה נחרטת, לטוב או לרע. על אף זאת, ברצוני להקדיש את תשומת הלב דווקא לשיגרה האפרורית ולמסע הארוך והמייגע של היום יום אותו אנו חווים. הלימודים לתואר, סטאג' בדרך להשגת עבודה מובטחת, התמודדות בעבודה וכן אימונים לאורך השנה הם מקצת הדוגמאות. כמה מאיתנו חשים עייפות גדולה מכדי להמשיך? כמה רוצים לראות כבר את הסוף? לחוות התחלה חדשה? דווקא ההתמדה ללא ריגושים ראויה לציון ודורשת תעצומות נפש גדולות.
אני סבור שראוי לתת מקום של כבוד לפיתוח היכולת לסיים תהליכים, ועוד יותר, להתמיד בתהליכים שמהם נוכל לצאת למקום אחר, מפותח ומהנה יותר. דווקא הדרך האפרורית והשגרתית נדרשת, לעיתים, לא פחות מהאירועים הדרמטיים, כדי לפתח בנו את הבשלות, ההבנה והרגישות לפרטים הקטנים החבויים בחיים, ולהנות מראייה עמוקה יותר של הנמצא ומתרחש סביבנו ברגעים הכל כך רגילים. בכדי למצוא את החדש בישן, בכדי למצוא מקום חדש בשיגרה המוכרת, עלינו ראשית לרצות ולחפש, אולם ישנים מספר תהליכים מנטליים שאשמח להמליץ לכם עליהם אשר עשויים לעזור מעט בהעצמה האישית שלכם.
ראשית, ההגעה למקום המקודש האישי. לכל אדם ישנו מקום מקודש משלו, מקום פנימי ופרטי שאיש אחר אינו יכול להגיע אליו. זהו "המקום הבטוח" של כל אחד מאיתנו ויש המכנים אותו ה"וואל" - המקום השקט. במקום זה הינך שלם ומקבל את עצמך כפי שאתה, על מגרעותיך ומעלותיך, וזהו גם מושב עוצמתך האמיתית. תבונת ה"אני הפנימי" במקום זה הינה מלאה וצעיף אי-הוודאות של "מי אני ומה אני" דק הוא ביותר שם. חשוב שנקבל את הוויתנו כפי שהיא ואז גם נוכל לשקוט בשלווה שהיא מלאת עוצמה. מתוך התבונה הפנימית נוכל ליצור אוירה רוחנית רבת עוצמה, ומתוך אותו מקום שקט בתוך עצמינו, נוכל לפתוח נתיב של כוח ועוצמת רצון לעשייה מציאותית שתממש את מחשבתינו/רצוננו, הלכה למעשה.
שנית, עלינו להשתמש באנרגיה שלנו בכדי לשאוב כוח להמשיך גם כשאנחנו מותשים, מדוכאים או משועממים בהולכנו בדרך ארוכה, שלפעמים יכולה להיות גם מתסכלת. ומהי אנרגיה? לדעתי, אנרגיה היא הכל. אם להגדיר זאת במונחים פשוטים ביותר, כלליים ומקלים על תפיסת המושג, האנרגיה עשויה מולקולות הרוטטות במהירויות שונות ומשמשת ככוח לבצע עבודה. בתוך גופנו הפיזי קיימים (גם לפי התורות הרוחניות השונות) גופים אחרים המכונים הגוף האסטרלי, האתרי או הרוחני. ההבדל הגדול ביניהם הוא שהמולקולות בגוף המוצק רוטטות בקצב איטי הרבה יותר מאלו שבגוף האתרי או הרוחני. היות ובני אדם מורכבים מתת-מודע ומודע הרי שביכולתינו לקלוט רשמים מנטליים מהעולם הרוחני שבנו וסביבנו באמצעות התודעה המורחבת (עליה הרחבתי בספרי "האדם שהפך לדרקון" אשר יראה אור בקרוב), "תודעת על" כפי שחלק אוהבים לכנותה. ההתכווננות המנטלית מתפתחת באימוני הצ'ן, הצ'י קונג או הטאי צ'י, והקשר לאנרגיה מוסבר גם במאמרי "אבני דרך בהכוונת אנרגיה".

פיתוח רגישות גבוהה יותר נדרשת בשל ההרכב שהזכרנו ולפיכך פיתוח ההכרה באמצעות עבודה מנטלית כגון צ'ן או צ'י קונג ייפתח נושא זה ואת האנרגיה החיונית לביצוע הדברים. זוהי עבודה שהיא מעבר לעבודה לוגית או היגיונית ולעיתים דורשת מאיתנו יותר פתיחות ואמונה ביכולתינו וביכולת עולם "לסדר" את הדברים לטובה. אם תפתחו את ליבכם ולא רק את אזניכם "לשמוע", תוכלו לחוש באפשרויות החדשות שנמצאות בכל תהליך ובדרך תוכלו לשלוף מתוך השיגרה רעיונות ותחושות חדשות. תוכלו להנות יותר, להפיק יותר ולצאת מתוך דרך משעממת ומייאשת כביכול למקום חדש, להתרגש מחדש מהמובן מאליו ולמצוא עומק במקום שבו חשבתם שנמצאת "רדידות מעצבנת". המטרה היא למצוא את עצמך מחדש דרך השגרה, דרך התחושה שנוצרת באקט היומיומי (פחות דגש על האקט עצמו ודגש רב יותר על התחושה בעת ביצוע האקט).

בספר שאני כה אוהב לצטט, המדריך ללוחם האור, כתוב: "הלוחם יודע שמידי פעם נעצר הקרב ובשקט של שדה המערכה הוא מקשיב לפעימות ליבו. הוא עורך את מאזן חייו, לומד שהלב שבע ושהאמונה מלהיבה את הנשמה. הוא יודע שהתחזוקה חשובה לא פחות מהפעולה! תמיד עשוי להיות דבר מה חסר, והלוחם מנצל את רגעי ההפוגה המתמשכת כדי להצטייד טוב יותר."

אז אם "נגמר לכם הסוס", קשה לכם להמשיך ואתם חושבים להפסיק במה שהתחלתם בו, זיכרו את האמור לעיל ואת שאמרו החכמים הסיניים על ספר הדרך והסגולה (ספר הטאו): "דרך שאורכה אלף מילין, ראשיתה במקום בו נחה כרגע כף רגלך... כל הדברים הגדולים מתחילים בקטנים וכל הדברים הקשים מתחילים בקלים. אי לכך, נזהר החכמם מן הקל ומשום כך אין הוא יודע קשיים."

ירון בנימיני