לפני מספר ימים בדרכי הביתה לאחר ערב של אימונים, צלצל הטלפון. זה היה חניך שרצה עצה בנוגע לאפשרויות ההתמודדות שלו עם לחץ בעבודה ועיסוקיו האחרים. נזכרתי בחניכה אחרת ששאלה אותי שאלה דומה. מה הן הדרכים הנכונות ליצור אווירה נעימה במשפחה מול חוסר הזמן, אשר נובע מעבודה ובוס קשוח שרוצה יותר הספק, ממטלות הבית וכדומה. לא שאני מתיימר להחזיק בפתרון האידיאלי או האופטימלי, אך אין ספק ש"הדרך" מאפשרת לנו גם תובנות וגם יכולות לבצע את אותן התובנות (גם אם לא באופן מושלם).

צריך לזכור שדרך הלוחם אינה בלחימה, אלא בהתמודדות. התמודדות הרמונית. כלומר, כזו שאינה מתנגשת, מתעקשת וכופה. אנו העוסקים בכך חווינו זאת לא פעם. לדעת להתכופף כמו הדשא תחת הרוח השוברת, זו אחת התכונות שאנו מפתחים באמצעות האימון. אין ספק שאדם שלומד את הלחימה הופך ליעיל פיזית ואפילו קטלני בסופו של יום, אך זוהי לא המטרה העיקרית שלשמה מגיע הלוחם ללמוד, או יותר נכון, אינה המטרה אשר בגללה נשאר ללמוד, לאחר שהגיע. האדם המתאמן לומד באמצעות דרכו של הלוחם למצוא את האור בליבו ובתודעתו. להקשיב לצליל הלב ולבנות את אופיו באמצעות הסבלנות שבאימונים מתמשכים, באמצעות האיפוק שהוא נדרש לו בקרבות שהוא מבצע, בשליטה העצמית שהוא מפתח בתרגילים השונים, בהשתלבות עם תנועת היריב כשהוא לומד לזרוק את הכעס והתסכול החוצה מנפשו. זוהי דרך הלוחם! דרכו של אדם שלומד, ולא רק בתיאוריה, אלא בזיעה ומאמץ של ביצוע והליכה ממשית בדרך, כיצד לקבל את כשלונותיו מבלי שתחושת התבוסה תמוטט אותו. כזה שיידע להזין עצמו בתקווה דווקא כשהוא נמצא ברגעי עצב או חולשה.

בספרו של פאולו קואלו, "המדריך ללוחם האור", הוא כותב: "אומר המורה ללוחם, בראותו שהוא מדוכא: "אינך מה שנדמה ברגעי העצב. אתה הרבה יותר מזה. בזמן שרבים כבר עזבו - בשל סיבות נשגבות מבינתנו - אתה עדיין כאן. מדוע אלוהים לקח אנשים כה מופלאים והשאיר אותך ? ברגע זה מליוני אנשים כבר ויתרו. הם אינם נפגעים, הם אינם בוכים, הם אינם עושים דבר, רק מחכים שהזמן יחלוף. הם איבדו את היכולת להגיב. אתה, לעומת זאת, עצוב. הדבר מוכיח שנשמתך עדיין חיה."
אני מרגיש שהלוחם האמיתי איש שלום הוא, שלומד, כדברי הסופר, להגיב נכון, לחיות באינטרקציה עם סביבתו במהלך ההתמודדות עם האספקטים השונים של הלחימה, לא להתנגד אלא להצטרף, תוך שהוא לומד על פגמיו ומגבלותיו שלו. בכל אלו הוא שומר על חוש ההומור, גם ברגעי משבר. אני מאמין שבסופו של דבר העולם יתאמץ לעזור לנו אפילו אם לעיתים אנו מרגישים ההפך מכך. ותרשו לי לסיים בקטע נוסף מתוך אותו ספר שמשקף את רוח הלוחם.
"לוחם האור קורא בתשומת לב את המסר של נשמת העולם: שא בזכרונך לשארית ימיך את הדברים הטובים שצצו ועלו מתוך הקשיים. הללו ישמשו הוכחה ליכולתך ויטעו בך אמון למול כל מכשול." אז לאלה מבינינו שנרתעו מדרך הלוחם אני אומר: בואו לחוות דווקא את שחרור הרוח ואימון הנפש באמצעות הגוף. אל תחששו להיות יעילים או חזקים, כי חזק זה לא אלים, וקטלני זוהי אפשרות שעשויה גם להציל חיים בעת הצורך. האחריות היא עלינו כמו גם על הבחירה שנמצאת בנו ובפנימיותינו, ומה שנעשה עם היכולות שצברנו תלוי רק בנו. הדרך, כמו שהבנתם, היא מאוזנת, שקולה ומעודדת לגישה חיובית וסבלנית וחשוב שנדע לפתח את עצמנו לצעוד בדרך ולא רק לקרוא עליה. לדעת להתמודד מתוך עוצמה גם בתקופות של ריפיון או חולשה. שנדע לאסוף את עצמנו מתוך לחצי החיים ותהפוכותיו.
דרכו של הלוחם ללמוד להכיר את כוחו הפנימי שלו, כמו גם של האחרים סביבו, מבלי לפול שולל אחר החזות החיצונית, להתגבר על הפחד שלעתים עוטף אותנו, לגבור על הפיתוי, לוותר בשל קשיים מזדמנים, ולא להרתע מפני השחיקה. לבחור בדרך של עצמאות שנובעת ממעשים של אימונים ממושכים שמוציאים מאיתנו את המיטב.

ירון בנימיני