השקט בעין ההצלחה

חיים מאוזנים נובעים מ"אווירה פנימית" מאושרת, המתממשת במעשים. בכדי להגיע לחוויה נפשית רצויה משתמשים לעיתים במילים. מילים מאפשרות לבטא רעיון מופשט או "הלך רוח"  בצורה המבנה את הרעיון והופכת אותו לברור. בצורה כזו נוכל "לתפוס" באמצעות המילים את המהות ה"חוויתית", ההתכווננות הנפשית, שעלינו להתעטף בה בכדי לממש את רעיונותינו ולהוציאם לפועל.
לפיכך בחרתי לכתוב כאן שלוש מילים שמסמלות שלושה מושגים רחבים יותר, הבונים פרמידה רוחנית-אנרגטית, פירמידת ההתקדמות. פירמידה זו מאפשרת לנו להניע עצמנו מעלה וקדימה, למימוש של העצמה אישית ביום-יום.
ה"זרימה" היא המילה הראשונה, בראש הפירמידה. מילה זו טומנת בחובה גם את משמעות ההתקדמות ולמעשה לצעוד הלאה וגם לעשות עסקים שנמצאים בשינוי של פיתוח ולפיכך מוצלחים וצולחים. כלומר, מושג זה מתאר לנו תהליך של יצירת מציאות חומרית בכדי לצמוח ולהשתנות בצורה דינאמית והיא רומזת לנו כי יש להבין את החיים בתור תהליך של שינוי מתמיד.
המילה השנייה שאליה הובילה אותנו המילה הקודמת הינה "צעד". מושג המכיל בתוכו גם את התנועה וגם את היציבה. ידוע כי הלוחמים הקדומים החשיבו רבות את היציבה ושמו דגש רב על מיומנות זו. לפי הטאו, היציבה הינה אחד המרכיבים החשובים לחיים גם מבחינה פיזית בגוף החומר שלנו וגם מהבחינה הרוחנית בתפקוד הבין-אישי ובתפקידים שאנו לוקחים עלינו במהלך החיים. אך חשוב לזכור: יציבה איננה בהכרח סטאטית. להפך, תרגילי היציבה בקונג פו מרגילים אותנו להתבסס ולהתייצב בעודנו נעים ומשתנים. אנו לומדים ומתרגלים כי אף שעל הצעד להיות יציב וחזק עליו להמשיך ולהניע את האנרגיה, הגוף והמחשבה. אנו לומדים בצורה זו לבחור עשרות מצבים שלתוכם אנו יכולים לנוע בן רגע, בביטחה וביציבות.
עכשיו, בכדי להעמיק בידע ולהרחיב את הבנתנו עלינו לחבר את הצלע השלישית של "פירמידת ההתקדמות" ולגעת במושג "עגול". מושג זה מאפשר לנו להבין כיצד להעמיק את הידע שברשותינו, לחקור עמוק יותר וזאת מבלי לאבד את המטרה. דבר זה מתאפשר מתוקף המחזוריות שמאפשרת תפיסת העיגול המשמר את האנרגיה. מצד שני, מכיוון שחזרה הינה בעצם התחדשות, נוכל להשתמש ברעיון המעגליות בכדי לייצר כוחות חדשים איתם נוכל לזרום.
לסיכום, אם נרצה למצוא רווחה בחיים, עלינו להיות מסוגלים להיות גמישים רוחנית ונפשית וכך לזרום עם השינויים ואף ליצור שינוי. השינויים חייבים להיות יציבים, כלומר, מושגים של הנכון והרצוי צריכים להתבסס על מה שמתאים. לבסוף, עלינו להיות מסוגלים לחזור לנקודת ההתחלה עם השקפה שונה ובוגרת ולמחזר את רעיונותינו ופעולותינו הקודמות למקום אחר. זה ייצר, כמו בתנועה המעגלית הספירלית (הלוקחת אותנו קדימה תוך איסוף הקודם), כוחות חדשים וכיווני הבנה עמוקים יותר איתם נוכל להמשיך לדרך חדשה שוב.

 יש בידינו האפשרות 'לפסל' את מציאות חיינו באמצעות עבודה עם אנרגיית החיים. תוצאות עבודה זו ניכרת בהשפעה של האופי או הנשמה שלנו, מהותנו הנפשית אם תרצו, על כל אספקט של פעילותנו ביום-יום. השפעה זו מגיעה באמצעות הרחבת הדעת, מתוך השראה של מקומות עליונים או אם תרצו לכנותה השראה אלוהית/קוסמית. פתיחותה הדינאמית של הנפש והנשמה למידע חדש, מתוך המקום המיוחד של ההשראה האלוהית, מאפשר לנו להתבונן עמוק יותר פנימה אל נבכי נפשינו וכך עוזרת לעצב גם את המציאות הקוסמית וגם את הקיום הפיזי.

למה הכוונה? אם ניקח את ההתלהבות שלנו מאיזה שהוא רעיון שאיננו הגיוני או מחושב, נראה שדווקא התלהבות לא רציונאליות וקרה זו היא המאפשרת לנו לגדול בעשייה עצמה, להגיע לשפע של מקוריות ולממש את אנרגיית היצירה בעולם החומר עם חיוניות בלתי נדלית. כך אנו בוראים את המציאות שלנו. חשיבה שמחה קשורה ומביאה לחשיבה חיובית, שאף חכמת היהדות דנה בחשיבותה ורואה בה כתכונה חיונית. הדלק של הנשמה הוא הרגש, ורצוי הרגש השמח עם הפתיחות.

יצירת האווירה המיוחדת הזאת בתוך נשמתנו ומהותנו הפנימית יוצרת תכנים שהם כמעט "מיסטיים" היוצרים "כוח" או "עוצמה" ליצור ולממש בעולם החומר, תוך שמירת קשב וקשר לעולמות העליונים או לממדים הרוחניים. כך ניתן להפיח רוח חיים במימד הזמן העכשווי של חיינו. כך ניתן להתחבר בצורה שלמה יותר אל ההוויה הקוסמית, להיות חלק מאנרגיית החיים הזורמת בה ולהשתמש בה בגופנו. כל אדם הוא בעצם עולם קטן ואנו בוראים את עולמנו כל יום, כל רגע, מחדש.

הרשו לעצמכם לפתוח בחייכם גם את הלב ולא רק את הראש והכירו את האימרה הסינית: "מתחת לכל חרב חדה נמצא לב מלא".

ירון בנימיני

כמדומני, אושר הוא שאיפתם של רבים. אנו נוטים להאמין כי אם אתה מאושר אז ברור שאתה בריא, מסופק כלכלית, ריגשית וחברתית - אחרת לא היית שם. כבר כתבו רבות על הנושא ואיך אפשר להגיע לשם, אך לי ברור שהעניין מורכב יותר ובהחלט חמקמק. הציעו לנו לצור אירועים שאנו אוהבים, לעטוף עצמנו בחברים שטוב לנו עימם ואולי לנסות לבחור בעבודה מאתגרת שאנו אוהבים. אין ספק שכל אלו עשויים לתרום להשגת אושר, אך המציאות לא תמיד בשליטתנו. החיים, לעיתים, לוקחים אותנו למסע בלתי נשלט מבחינתנו. מסע בלתי צפוי לעיתים קרובות. אז איך בכל אופן נשאר מאושרים? 

הקונג פו מדבר על המסע פנימה, אל נבכי נפשנו. מסע זה, המתבצע עם תרגול גופני פיזי, מציע חשיפה למידע המשתקף בביו-פידבק מגופינו בתהליך התירגול. בתירגול אנו נוגעים בפן החוויתי-ריגשי, ולומדים להכיר עצמנו טוב יותר. בכל תרגיל ומצב תנועתי קיים קשר ברור (שהמורה אמור להביאו בפניך) לתחושה ולהרגשה הנפשית שלך. מכאן ניתן "לעצב" את "הלך הרוח" הפנימי שלך, את מצב הרגשתך ואת ההסתכלות על המציאות וכמובן - לאמן אותה.

לאחר האימון ניתן להרגיש צדדים נוספים בסיטואציות סביבנו וניתן גם לחוות אותה ברמה עמוקה יותר ומכיוון אחר. למשל, אם נדמה לך שהסיטואציה מתסכלת ואתה עצבני, ניתן לפתוח נתיב לתחושה של שימחה ואופטימיות ונחישות לפעולה. למצב זה של תודעה נקרא תודעה מורחבת, בה אתה נוגע ומשנה את מצבך הריגשי והחושי בכוונה תחילה. אולם, לעניינו, העיקר הוא בכך שלמעשה ע"י תרגול מלא בקונג-פו, שאינו רק פיזי/טכני, ניתן להגיע לתחושות של אושר ברגעים שאתה מבקשם ושאינם תלויים בהכרח במציאות החיצונית שלך. זו הסיבה שהקונג פו הוא כלי אדיר להעצמה אישית אשר מחזק את המתאמן בחיי היום יום.

אם נרצה, נשקיע ונתמיד באימונים, החולקים את שורשם עם המילה אמן (אמונה), אז עם מעט אמונה נוכל לעצב את אושרינו. מאמין אני כי הדבר באמת תלוי רק בנו ולפיכך אפשרי לממש את "קפיצת הדרך" בכל שלב. בחודש זה המסיים את השנה אני מאחל לכם אושר רב גם בזו הבאה עלינו לטובה וזיכרו כי "אם תרצו אין זו אגדה" והאושר בהישג ידכם. ירון. 

הצ'י קונג כמניע לפעולה

בימי החגים שחלפו, דווקא בזמן שבו ביקשנו לנוח מהשיגרה, העבודה והלחצים היום יומיים, ניתן היה לחוות את מלוא החשיבות והצורך האמיתי שלנו בחופש. החופש, המשחרר אותנו לזמן מה מהמתחים המצטברים בתוכנו במהלך שגרת החיים המתמשכת, אינו כה מובן מאליו.

השחרור, השייך לאלמנט המים, מציע כי עלינו לדעת כיצד "לשקוט" בתוכנו. השחרור מרגיש כמו מים הזולגים עלינו, המטהרים את גופנו ושוטפים את "זוהמת" היום-יום. עם תחושה זו נוכל לנקות את הרגשות הפנימיים, לדעת להניח לרצונות, לרעיונות, ללחצים ולתשוקות להישטף במים המטהרים של השחרור ושל ההחלטה להרפות לשנייה מה"אחיזה" שלנו. נעשה זאת בכדי לנוח, להשתחרר ולהרגיש בחופש האמיתי שמהותו נמצאת בתוכנו. נעשה זאת ממש כפי שעושים בצ'י קונג.

האמונה הסינית המתבטאת בזן (צ'אן) ואף בטאואיזם רוצה אותנו בחיי הרמוניה ושפע. בהיותנו מלאים בסיפוק, אושר ושקט נפשי אנו עוצמתיים בהרבה מאשר במצבים המרוקנים של דאגה או תשוקה. המים של הרגשות ישקו את נפשותינו במצב של חופש, רגיעה ושחרור ויספקו לנו עוצמה אמיתית לפעולה - דלק ויכולת לבצע תהליכים מורכבים וקשים. 

הצ'י קונג כטכניקה מציע דרך של חיבור בין האנרגיה הפנימית, הנפש והנשמה, אל הגוף והתנועה הפיזית המסמלת את היישום לחומר ולמציאות. למרות שסוגי צ'י קונג שונים מציעים דגשים אחרים לאחיזה בצ'י ובאנרגיה החיונית בנו, ולמרות שכל צ'י קונג יוצר סוג של שליטה בתדר מעט שונה מזה האחר, הרי שכולם עוסקים בהרחבת יכולת השליטה והזרימה של הצ'י בגופנו ומעבר לו. לפיכך, מבחינה מהותית, עלינו להבין את חשיבותם בעצם הנגיעה במעברי הכוח או העוצמה הפנימית שלנו. אולם כל זה לא יתאפשר ללא שנפתח את המקום הפנימי שלנו ונשחרר לחופשי את רגשותינו בצורה מודעת ומאוזנת.

החופש המתואר כאן אינו מובן מאליו ואינו כה קל להשגה, אך אין ספק שתרומתו לביצועים בחיים בכלל, ולביצועי הלוחם בפרט, חשובים לאין ערוך. ביצוע תרגילי הצ'י קונג, גם אם משעממים לכאורה, מלמדים סבלנות, פותחים את יכולתינו להרגע, להשתחרר מאי הסבלנות ולהביט פנימה מתוך השלמה עם נוכחות ההווה ומתוך הנאה בהתבוננות בפרטים הקטנים שאפשרי לראותם רק אם נאט לשנייה את מהירות ריצתנו בחיים. רק אז, מתוך איכות הקבלה של המצב ושל התרגיל החוזר על עצמו וההתחברות אליו, מגיעה איכות התבונה של פלא החיים הנמצא בכל דבר ומשתנה ללא סוף. והרי כבר אמרו לפני: אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ואם יורשה לי להוסיף, אין כמו הרגשת החופש המשחרר את הנשמה בכדי להגיע לתחושת האיחוד עם האלוהי בכל מקום, על עוצמתו ורגישותו.

ירון בנימיני

הסתיו מורגש כבר באויר שהחל מעט להצטנן, מורגש איזה שינוי באויר שקשה להגדירו, מעין חגיגיות קסומה שמרגישים באופק. האוויר אולי מצטנן אך עם בוא החגים התחושה בלב מתחממת. כשאני חושב על החגים אני חושב על האנשים שכיף לי להיות במחיצתם, וגם אם הם לא ממש משפחה בהגדרה המדעית, הם כן עבורי. היום, יותר מאי פעם, אני מתרגש לפגוש את האנשים שנעים לי להחליף איתם מילה וחום ולשתף אותם בתחושות ובאנרגיות שלי באותו היום.
כן, מבחינתי ללמוד ביחד או ללמד זה הרבה יותר מסתם העברת ידע, ובמיוחד אצלנו במכללה שבה אנו עוברים כברת דרך ארוכה, לפעמים שנים, ביחד תוך צמיחה והעצמה אישית שנתמכת מאלה שלצידך. לא בכדי תליתי את הקליגרפיה הסינית של הסימניה "משפחה" בפתח הכניסה למכללה כשחזרנו לא מכבר מסין. בליבי אני חש שזה אכן כמו הבית השני של כולנו והאנרגיה הקבוצתית גדולה מזו של היחיד, למשל כמו במניין הנדרש עבור תפילה. אך בשבילי זה אף יותר מכך, הידע אינו עובר דרך אדם אחד בלבד (גם לא אם זה המורה). העברת הידע מתבטאת בצורות שונות באנשים המקיפים אותנו והידע לרוב חוזר אלינו כהשתקפות של מסרים, תחושות וחוויות מהמקיפים אותנו, האוהבים אותנו, שמחפשים להישאר עימנו בקשר. כך, המסר של המורה עובר בעוצמה והשלם גדול מסכום רכיביו בהיפגשו עמנו.

לכן אנשים יקרים הם כמו משפחה - המשפחה התומכת בנו להתפתח.
אני מודה לאלוהים על שאיפשר לי לפגוש בכל פעם מחדש את האנשים שרוצים לקבל ממני בשמחה את מה שאני באמת רוצה לתת. אנשים שחשוב להם לתת לי חזרה בשמחה את מה שאני זקוק באמת לקבל. ללמוד לקבל באהבה זו תכונה ראויה להערכה, כשאתה יודע גם לתת בחזרה. עם הסביבה הנעימה שיאנו יוצרים סביבנו, אין ספק שנוכל כולנו ליצור סביבה נעימה גם בתוכנו שתהווה בית חיובי ליצירת התפתחות, עניין והנאה בדרך.
אני מאחל לכולנו, מכל הלב, שנה מתוקה, עם הרבה אהבה שתקיף אותנו ותשרה בנו.
שתהיה תקופת חגים נעימה וגמר חתימה טובה!

ירון

עברו כבר כשבועיים מאז שחזרנו מסין ועדיין אינני יכול להתנתק מהתחושה שאני עוד שם, עם הריחות המיוחדים, הטעמים הנפלאים והאווירה הנהדרת שלא ניתנת לתיאור. כן, זה אכן היה מסע חוויתי, חוויה שהשאירה את חותמה עמוק, עם טעם של עוד. אני זוכר את מקדש 10,000 השנים בראש ההר הקדוש, בתוך יער העד, ואת רחבת המקדש האחורית שהשתרעה החוצה כך שהיתה בינות לצמרות העצים. שם ביצענו את האימון האנרגטי, בדממה ה"שרה" של הטבע - הרוח ליטפה את הגוף, הצרצרים שרו, העלים רשרשו בעדינות והגונג של המקדש הדהד בקולו העמוק ברקע. היו אלה רגעים מלאי אנרגיה והשראה והרגשתי איך הטבע עוטף אותנו עם ריחו הכבד של היער והאנרגיה מפעפעת לתוך הנשמה עם כל תנועה מזמנת. הפרפרים בגודל כף היד רפרפו ועפו בינות לאנשים, בצבעים עזים שעזרו לצבוע את התחושות הפנימיות בעוצמות עמוקות ועדינות כמותם.
כן, חוויה קסומה שהועצמה עוד יותר בירידה האיטית ברגל מההר והמקדש, מטה דרך הצמחייה והיער העבות, המים הזורמים בנחלים הקטנים בינות לצמחייה וגשרי החבלים התלויים עם רסיסי המים הקרירים אשר עפו ברוח ושטפו את פנינו בעוברנו מעליהם ולידם. במקום אחר בו טיילנו, ערוץ הנמר המדלג, היינו עדים לאנרגיית המים בעוצמה כבדה, זורמת ובלתי פוסקת. המים התנפצו והתגלגלו כענקים הקמים משנתם והחוויה היתה מהממת.

אך מה שהוסיף יותר מכל, כמדומני, היתה האנרגיה האנושית דווקא, שבאה מחבריי הקבוצה. חייב אני להודות שהייתה זו ההפתעה הטובה מכולן. אחד אחד הם נפתחו מבפנים, השילו כמו פרפרים את השכבות הישנות ועטו מחלפות חדשות של פתיחות, שיתוף, עזרה ותמיכה לשני. היתה שמחה ומתוכה גם איחוד נעים של אנרגיות שעזרו לצמוח בתוך החוויה למחוזות אחרים וחדשים. האימונים הפכו טובים יותר והביצוע יותר מדויק, זורם ועוצמתי מפעם לפעם. כל אחד מהנוכחים עשה מעין מטמורפוזה לעיניי במהלכם. תרמנו כל אחד בתורו ונהנינו מהתרומה מצד שני. היה מיוחד, היה שווה להתאמץ ולהיות שם והייתי רוצה להאמין שנצליח לשמר את האנרגיות והתחושות הללו עוד הרבה זמן, גם במציאות העכשווית והיום יומית, כאן ועכשיו.
אין ספק ששאר רוח שבאדם וההתכווננות הרוחנית של הנפש האנושית קובעות המון ורציתי להודות שוב בהזדמנות זו לכל אחד מחברי הקבוצה שתרם חלק מעצמו לבניית המארג האנרגטי שהתממש שם במסע ולחזק את ידכם – המשיכו כך! עם אנרגיות חיוביות חזקות כאלו אפשר להגיע רחוק ולהרחיק עוף, גם בכדי לעזור לאחרים במכללה לנוע איתכם קדימה גם כן. להתחזק ולחזק עם רצון, הנאה וחשיבה חיובית ששורשיה דווקא בתחושות לב עמוקות מסין של שם לסין הקטנה בישראל של כאן ועכשיו – האנרגיה אותה חשנו, אותה הבאנו עימנו ובה נחפוץ, תמיד זמינה לנו, לכולנו, בכל מקום בו נהיה.

באמנויות הפנימיות ישנו עיקרון בו צריך להיות למטה ולהרחיב בנשימה ובהשתרשות, על מנת להגיע עם עומק אנרגטי והתרחבות, למעלה ורחוק בצורה מלאה. ניתן לראות לכך דוגמה באלמנט העץ היוצר שורשים עמוקים כדי שתהיה לו צמרת גבוהה וכך הוא יוצר יציבות והתפתחות. הוא שומר בין העבר לעתיד, בין הפרקטיות לחזון, בין האדמה לשמיים. על בסיס זה גם מסלו אמר שכשאדם מקיים את הצרכים הדרושים להישרדותו - אז הוא מקבל את היכולת הרוחנית. בדומה, גם הקבלה, התורה, אומרת כידוע שאם אין לחם - אין תורה. משמע, אם אין בסיס שבע בגוף ובחומר ,קשה להיות גבוה ברמה הרוחנית.
גם אנחנו חייבים להפנים את הרעיון שדווקא רוחניות באה לא מתוך עוני ודלות אלא להפך. מי שרוצה להיות רוחני צריך לבקש להיות שופע גם בחומר. אין הכוונה שצריך לבקש להיות מעל צרכינו, אבל כן ראוי לספק את כל צרכינו הפיסיים כדי שיתאפשר להתנתק מהם ולעבור לפאזה אחרת בה נוכל להגיע למרחבים רוחניים גבוהים, עמוקים ורחוקים יותר. אם כך, לדעתי, הסתירה במערב שבין רוח לשפע, הסתירה לפיה לעיתים שומעים אנשים טוענים שלא צריך לעסוק בחומר אלא רק ברוח; לא להתעסק בכסף אלא רק ברוחניות, זה לא נכון. צריך לדעתי להיות מאוזנים. לדעת לעסוק בחומר בצורה מאוזנת וכך לפתוח אופקים חדשים, כדי שלא נצטרך להיות רק ברמת החומר, אבל גם לא "במקום" אלא בנוסף ובשילוב נכון ומאוזן. לא צריך להתבייש ליצור את החיבור הזה, אדרבא, צריך ליצור את החיבור הזה!
כמו כן, גם בלחימה אנחנו לא יכולים להזניח את הגוף. מצד שני, אנו לא רוצים להיות מאד טכניים. לכן צריך להכניס נשמה, כוונה והוויה, אבל לזכור שכל הדברים הללו מתבטאים באיזושהי צורה פיזית, של תנועה. לא צריך להיות רק בטכניקה, אבל גם לא להיות רק נשאים של רעיונות נחמדים מבלי יכולת לממשם. בשביל יישום בחומר, עם הרעיון הטוב, ועדיין להישאר גם ברמת החוויה ואוירה פנימית צריך מה שאני מכנה - שאר רוח. צריך לדעת לקיים אותו לתוך ההוויה הפנימית, הטכניקה והיומיום. לדעתי דווקא ביומיום, דווקא ברעש, ליצור את השקט זו העוצמה האמיתית. כשיש לחץ להיות רגועים, לא כשאין לחץ כמו הנזיר שמתנתק מהחיים. גם זו צורה של רוחניות אבל זה משהו אחר ולדעתי פחות חזק, מאחר וכשאין לחץ ואנו מנותקים אז ממילא אפשר להיות רגועים. לעומת זאת, זהו אקט עוצמתי להירגע דווקא כשקשה.
דרך האימונים אנחנו מפתחים יכולות אלו ואני חושב שאנו צריכים לדעת לא להתבייש להסתכל על שני התחומים מבלי לאבד אחד את השני. צריך יין ויאנג מלא - לא לאבד את הרוחניות ולהיכנס רק לחומר, ומצד שני לא להיות יותר מדי טכני ובחומר עד כדי איבוד הרוח והתחושה. צריך ליצור איזון בין ספונטניות, רוח וטבע לטכניקה וחומר. כולנו יכולים להיות מאסטרים אם נדע ליצור את האיזון והחיבור הזה והעניין הוא לדעת שזה קיים, לחתור לשם, לבקש את זה, להסתכל לכיוון ולהתאמן.
האימון שלנו הוא אימון של צעדים בוני אופי – אימון מנטלי ואימון פיזי. כשמדברים על החיבור ואיזון בין חומר לרוח, פעולה להבנה גבוהה, מדברים על היכולת ליצור תוצאה מיטבית בשטח, לעשות משהו טוב במציאות שלנו. רק עם חיבור יסודי ועמוק להבנה הגבוהה והשראה – אז אפשר. אין מציאות מיטבית אם נורא רוצים משהו, מבינים לעומק, אבל אין התמדה וחיבור לעשייה עצמה. אם לא מתמידים ומוותרים בקלות או לא עושים את המאמץ הנוסף – לא מגיעים גם עם ההבנה הגבוהה, ולהפך, מאמץ לא ממוקד לא מסייע להגיע לתוצאות.
צריך לא להתמיד, לא להתייאש, לא לתת לאחרים להפריע ולא להפריע לעצמך. להמשיך למרות כשלונות. לחוש חיבור לאמונה ורוח. להמשיך את המאמץ בשטח, גם אם לא כל כך מתחשק. באותה מידה כמובן צריך לעשות את המאמץ הנוסף לנוח במידת הצורך שכן זה האיזון וזה יוצר העצמה. האימון מסייע בבניית אופי טוב יותר ובמציאת איזון בתוך העשייה, מבלי לוותר. באימונים אנו לומדים לא להתקשח, לא להתרכך אלא ליצור פעולה חודרת ומנטרלת בלי מאמץ.

ירון בנימיני

נשימה טובה - לשיפור איכות החיים

אחד הדברים אליו צריך לשים לב המעוניין להגיע לפעילות אופטימאלית בחיי היומיום, הוא הנשימה, ואפשרויות השימוש בה. המילה נשימה מגיעה מאותו שורש כמו נשמה, ולא בכדי לטעמי. זוהי פעולה שעל אף היותה פיזית, היא גם אנרגטית, ולפי הקונספציה הסינית היא אלמנט פחות מוחשי המסוגל להעביר אנרגיה (צ'י) בגוף. משמע, מתקיים קשר דואלי, מיוחד, בין החומר לרוח, בין הפיזי לאנרגטי-רוחני. לפיכך, הנשימה הינה מעשה מיוחד במינו המכיל רבדים רבים של משמעות ואפשרויות, ולעיתים נדמה כי אנו לוקחים פעולה חיונית זו כמובן מאליו ולא בהכרח מתייחסים למה שהיא מספרת לנו על הלך רוחנו, צורת חשיבתנו, מצב גופנו (הפיזי או האנרגטי) והיתרונות שיכולה להעניק לנו.

כתבתי בעבר מאמר המתאר טכניקות נשימה שונות והיתרונות הגלומים בכל טכניקה, אותו ניתן לקרוא כאן. אך מטרת רשומה זו איננה לחזור על הטכניקות והיתרונות לפרטי פרטים אלא דווקא לחבור רגע אל התמונה הגדולה. נשימה, במיוחד עבור אמני לחימה והמתרגלים הנמצאים בדרך ההתפתחות וההעצמה הפנימית, האישית, היא הרגל ותרגול חשוב מאד שיש לשים אליו את תשומת הלב, בדיוק כמו לכל פעולה אחרת של אותה מבצעים בתרגולים.

על מנת להתחבר לנשמה שלנו ושל הסובבים אותנו, אנו מוכרחים לנשום (כאמור, המילים נובעות מאותו השורש ולא במקרה לדעתי). נשימה יוצרת זרימה בתוך הגוף, שחיונית לפעילות הרמונית בתוכנו וכן בינינו לסביבתנו. נשימה מאפשרת לנו ליצור מגע עם האחר ברכות, לחוש אותו ולהשפיע עליו מבלי להיות מושפע בגרעין ההוויה הפנימי שלך; מבלי שתאבד את מרכזך ומהותך. בשימוש בנשימה בעת לחימה, שימוש נכון יכול כמעט לבטל צורך בגוף ובגפיים – עובדים מהמרכז הפנימי של הגוף אל הגפיים ולפריפריה ומהנשימה מגיע כוח אדיר היוצא אל הסביבה בנעימים ובהרמוניה.

לפיכך, הנשימה היא גם חלק בלתי נפרד מהוויתנו וגם מאפשרת לנו לחוות בצורה אחרת, אם נקדיש לה תשומת לב. יש לשים לב לשמור על נשימה מעודנת, טבעית, ולא לכפות עליה או לאלץ אותה באופן שאינו נוח או נעים. הנשימה מלווה אותנו ומהווה את הבסיס לתנועתנו בו זמנית, מבלי שתהיה הפרעה בין הדברים. הנשימה היא ביטוי להלך הרוח שלנו, למשל כשאנו רוצים להרגע נשימה ארוכה עוזרת לעשות זאת. לכן כדי להגיע להלך רוח פתוח יותר, רגיש יותר, יציב יותר ועל כן גם יותר יעיל, חשוב להיות מודע לאלמנט זה. הדבר יאפשר לנו ליצור יכולת וביטוי יעיל בחיים, ביומיום, בפעולות שאנחנו עושים, לא רק פיזית אלא גם בהחלטות שאנו מבצעים, שהן פעולות מנטליות. גם למעוניינים ביכולת ניהול תחושות יש צורך בהבנה מעמיקה ויכולת שליטה על הנשימה, שכן כאשר אדם מנהל את תחושותיו טוב יותר הוא מסוגל לפעול ביתר בהירות, הרמוניה והצלחה. לכן, אסיים באיחול נשמה בריאה עם נשימה טובה לכולנו, ותירגול מהנה ופורה.

שלכם,

ירון בנימיני

לעתים קרובות אני נשאל ע"י תלמידיי מה ניתן לעשות במצבים האלו בחיים בהם אנו מוצאים את עצמנו בסיטואציה עם לחצים רבים, עייפות מצטברת ועוד העבודה מרובה. איך לאזן את הכל? נזכרתי בשיחה עם תלמידה לא מזמן בה עלה דימוי מעניין למדיטציית הזן אשר התחבר לשאלה זו. דימוי הממשיל את התודעה במדיטציה לשמיים, ובהם נעים עננים שונים. אין זה מהותי מהם אותם העננים, הם לא משנים את מהותם של השמיים, את התמצית.
אני מאמין שניתן להמשיך לפעול ביעילות והנאה גם תחת עננת הלחץ והעייפות, לא בהתעלמות או הדחקה שלהם אלא דווקא בקבלתם, בלהניח להם להיות מבלי להתמקד בהם או להזדהות עימם יתר על המידה. כמובן שחשוב מאד לזכור גם לכבד את הצרכים שלנו, פיזיים ורגשיים כאחד, להתחשב בהם ולהיעתר להם במידת הצורך, הכל בצורה מאוזנת.
האיזון הזה נעשה ממקום של תודעה "מדיטטיבית" בחיי היומיום, תודעה המאפשרת ערנות וויסות בהתאם למצבך - ויסות האינטנסיביות של הפעולה שלך, בין אם צריך פחות או יותר. האיזון בחיינו אינו דבר סטטי אלא דינמי ואנחנו אכן מדברים רבות על כך שהאיזון משתנה, כמו כל דבר בחיים. האיזון חי כמו שאנחנו חיים וכדאי לחיות בהתאמה נכונה, ההקשבה נכונה לעצמך ולמה שמתרחש סביבך. כדאי לחיות כשאנו נוכחים כל הזמן, כשהוויתנו נוכחת בהווה.
האיזון הזה מתאפשר דרך גישה נוספת שמתגלמת גם בזן ועלתה באותה שיחה - הגישה לפיה אין הבדל או נתק בין הישיבה במדיטציה לבין התנהלותנו בחיים – חיינו, אלו היומיומיים, הם המדיטציה. כשחשבתי על גישה זו עלה לראשי המשפט אודותיו דיברתי בבלוג קודם "כשאמנות הלחימה פוגשת באמנות החיים", שכן הרי זו הכוונה.
בלמידת האמנות שלנו, יהיה זה קונג פו, טאי צ'י או צ'י קונג, בדומה למשפט זה, אנו מבקשים ליישם הלכה למעשה (ולא רק מהפה לחוץ), את שאנו לומדים. מה בעצם אנחנו עושים? למה אנו מתאמנים ומתרגלים? כתבתי רבות על כך בבלוג הקודם אך חשוב לי להסביר – אנו בונים הרגלים דרך תרגולים בשיעור, הרגלים המאפשרים לנו להתנהל בחיים בכלל, בסביבתנו, ביומיום ולא רק במקום או סיטואציה ספציפית. מאותו מקום ספציפי של האימון והתירגול אנו לוקחים את זה לכל מקום באשר יהיה בחיינו.
החודש התפרסמה כתבה במגזין סיגר אליה התראיינתי אודות לקיחת התרגולים והידע שלנו למקום של החיים, אתם מוזמנים לקרוא אותה כאן.
שלכם,
ירון בנימיני
 

כשאמנות הלחימה פוגשת באמנות החיים

למרות שלעתים ססמאות אשר נזרקות לאוויר אכן ריקות מתוכן, אין כך הדבר עם המשפט הזה. עבורי הוא אכן מהות העיסוק במכללתנו ופעימת הלב שמעניקה חיים לנתינה וללימוד בה.
אמנות הלחימה בשבילי היא זיקוק הנשמה, ההבנה והקבלה של עצמך. אמנות הלחימה שלי אינה מתמצה בתחושת הבטחון הפיזי גרידא (נושא אכן חשוב לכשעצמו) אלא המתנות שאני מקבל מבחינה נפשית - להפוך להחלטי יותר בפני דילמות, עוצמתי יותר מול קשיים ובכלל להכיר טוב יותר את עצמי בכדי לנתק הרגלים ישנים שמשכו לאחור וכך לשנות את שצריך בכדי להתקדם. זוהי בשבילי מהות הלימודים באמנות הלחימה כשהיא פוגשת באמנות החיים. להכיל יותר ולהיפגע פחות, רגיש יותר אך עם פחות אגו ועקשנות. זוהי מהות הלוחם הבא לשפר את עצמתו בכל הרבדים - נפשי, רוחני, אנרגטי וכמובן פיזי-גופני. כך ניתן להפוך ליעיל יותר בלחימה המעשית ברמה הפיזית אך חשוב מכך בלחימה או בהתמודדות במישור הנפשי-רוחני.
האימון הלחימתי מבחינתי איננו רק זוית פגיעה ויכולת מכה חזקה יותר. זהו אימון היוצר בנו אנרגיה המקשרת אותנו לסביבה בשליטה שלווה. זהו סוג של התכווננות המאפשרת לנו למצוא בעצמנו את הליבה הפנימית ביותר שלנו, וכך להפעיל בנו את החושים בצורה מתואמת היוצרת "אש פנימית" המביאה לזריחה פנימית.
בעיניי אמנות הלחימה היא המסע אל נבכי נפשנו בכדי לגבור על עצמנו וליצור בנו שדה אנרגיה תומך. ראיתי לאחרונה סרט על קבוצת מתופפי זן אשר כחלק מאימוניהם מתאמנים גם באמנויות לחימה. הקריין הגדיר זאת יפה באומרו שאינם מתאמנים באמנות לחימה על מנת להלחם ולנצח אחר, אלא על מנת לנצח את העצמי - ההססנות, הפחד, הגאווה וכו'...

כשהרגשה זו עוטפת אותי מכל צד, עם החברים, המשפחה, התלמידים או הקולגות, טוב לי יותר בנשמה וטוב יותר בגוף. הכלי הפיזי מאפשר להגיע למקומות ששווה להתאמץ בשבילם. אז למה להסתפק רק בעוד הגנה מול סכין? חפשו קצת מעבר לכך. אני יודעת שאני עשיתי זאת וזה היה שווה כל רגע ועודנו כך!

ירון בנימיני

בואו של האביב מסמל התחדשות של הטבע, פריחה וחיים שנוצרים. זהו זמן טוב להתחדש, גם אנו, וליצור ארועים מעניינים ומרגשים התורמים לחיים דינאמיים ומוצלחים.

אחד הכלים הטובים לעשות זאת, לדעתי, הינה המדיטציה. לגביי, זהו כלי המשפיע על הנפש באמצעות השינוי הרוחני והאנרגטי שנוצר בעת ביצועה. זהו כלי חזק לאלו היודעים להשתמש בו, המאפשר לפתח עוצמה אמיתית הנובעת מהתחדשות ברגשות והמחשבות שלנו.

עוצמה אמיתית היא זו אשר מונעת ע"י שינוי פנימי וזרימה אנרגטית, שינוי בהרגלים והסתגלות אל הלא מוכר. מתוך זרימה מחשבתית ואנרגטית נוצרת "זרימה התנהגותית" (שינוי בהתנהגות) המאפשרת לנו ליצור חוויות חדשות למימוש העצמי. זרימה היא הגורם לבריאות עפ"י הפילוסופיה הסינית, בעוד שנוקשות והתקשות גורמים לעצירת הצ'י וכוח החיים, וגורמים לחולי וסבל. לכן עלינו ללמוד להשתחרר מהנוקשות שעוד נותרה בנו ו"להתיר" את מורכבות חיינו, כמה שרק נוכל. המדיטציה ,כחוויה הוליסטית, מאפשרת לנו "לגעת" אל מעבר למחשבה גרידא, ומציעה לנו לא רק להבין אלא לדעת את פישרו האמיתי של השחרור המאפשר זרימה והתחדשות.

היכן שנגמרת המחשבה ומתחילה המדיטציה נוצר קשר בלתי אמצעי לקוסמוס. קשר זה מאפשר לנו לשנות את טבע הלב שלנו בכדי להשתחרר מטראומות ישנות, מתאוות משעבדות בלתי מאוזנות המכבידות על מרוץ החיים, ופשוט להמשיך לזרום עם החיים מתוך שמחה, שלווה והתחדשות. לזרום למחוזות אחרים וממדים חדשים שאנו מאחלים לעצמנו.

דמיינו בבקשה טיפת טל, קטנה ורעננה, זולגת מטה על עלה של פרח הלוטוס. היא זולגת מטה, ללא כל ניסיון לאחוז בעלה - זהו השחרור הנכסף.

לסיום ברצוני לאחל לכולכם אביב שמח רגוע ומלא בחוויות מדיטטיביות שיקחו אתכם לחידושים מרגשים והפתעות נעימות בחייכם. אז אל תחששו למדוט, להשתנות ולצמוח.

ממני מכל הלב

ירון בנימיני

מי מאיתנו אינו רוצה לחיות בשפע? הרי כולנו מאחלים לעצמנו שפע בכל תחום - אם בחומרי, אם ברוחני או בשניהם יחדיו. אז איך, בעצם, יוצרים את השפע הזה סביבנו? במה מתחילים? ובכן, קודם כל - אמונה. אמונה הלא היא הקשר הישיר שלנו לחכמה אוניברסאלית. עם זאת, גורם לא פחות מרכזי הינו היכולת והרצון לחלוק את רגשותינו ואת עצמנו עם הזולת בכדי לאפשר לשפע לעטוף אותנו בשלמות.

אחד הסמלים העתיקים של המזרח הרחוק המסמל טוהר, חוכמה ומימוש הפוטנציאל הטמון באדם, הוא הלוטוס. צמח מופלא זה, הפורח באופן מושלם מתוך הבוץ והמים העכורים של הביצה, מסמל את האפשרויות הנפתחות בחייו של אדם בשפע של זרעים העשויים להכות שורש היכן שיפלו. מחול חיוני זה של חיים פוטנציאליים המופצים בחגיגה שלמה של חיים ואהבה הינו סמל לקשר בונה ומרחיב עם הסביבה, באמצעות היפתחות אליה.
במים התומכים בפרח הלוטוס ומספקים לו חיים, ניתן לראות את "המים של הרגשות" אשר מתערבלים בשובבות מתחת לאותם פרחים ומלמדים אותנו כי עלינו לחיות מתוך שפע "הנשטף" בזרימה אין סופית. אם נרצה לחוות שפע אמיתי עלינו לאמן את עצמנו לגעת עם חיינו באחרים, לחלוק את רגשותינו, חוויותינו עם אלה הנמצאים בקרבתנו בעוצמה, הנאה והחלטיות, חברות וגישה חיובית ברוכה. האושר וההתברכות של כל אחד מאיתנו אינם צריכים להישאר מוכלים בתוכנו כמו זרע, אלא עליהם להיפתח, כמו פרח הלוטוס, ולהפיץ את הניחוח לכולם. אין הכוונה רק לחברינו הקרובים אלא אפילו לזרים גמורים. אם נדע לחלוק את ההארה שלנו, את הטוב והחיובי עם האחר, ולתת לו מטעמם, אז נדע לפתח סביבה תומכת שתייצר את השפע סביבנו ובנו.
לוחם האור יודע כי אחד הדברים הקשים ביותר באימונים הוא להביא את עצמך להוריד את המגננות, לחשוף את הנפש, וליצור גשר איתן, אפילו בקרב, עם אויבך. רק כך נתן ליצור קשר אמיתי המאפשר לנו למצוא את אפשרויות התגובה האופטימאליות לתוצאות הרצויות לנו.
רובנו אמנם רוצים, באותם רגעי לחץ של התמודדות, לסגור את עצמנו, להרים חומות ולהתנתק בכדי להגן על עצמינו, אך בעצם זהו מתכון בטוח לבודד את עצמנו מהשני, מרצונותיו וממה שהוא עומד לבצע. אם איננו שותפים לפעולה גם איננו יכולים לצפות את תוצאותיה ואף לא תמיד לחזות את העומד להתרחש.
לכן, לסיכום, אומר כי היכולת לחלוק, לגשר ולשמור על מורל גבוה ונפש חיונית וחיובית הנוגעת באחר - זוהי בעצם העוצמה האמיתית שאדם מסוגל לפתח בכדי לשגשג.
ירון

החודש אני מבקש להמשיך את הרעיון בו התחלתי בבלוג הקודם שלי מהחודש שעבר אך מכיוון אחר, בנושא הגיבוש העצמי.

בואו נודה באמת - לא תמיד בא לנו להתאמן. במיוחד בחורף כשקר ורוצים פשוט להתעטף בפוך החם על כוס תה או קפה מרגיע. אך חשוב לי לומר למהססים ששווה להתאמץ, ובגדול, כי מעבר לכל הדברים הטירוויאלים שהאימון תורם לנו (ורשמתי רבות על כך בבלוג הקודם), קיים פקטור חשוב אחד, עליו דילגנו, שמשפיע רבות על מהלך חיינו ושכדאי שנדע עליו - פיתוח טבענו האמיתי.

אימוני "העוצמה הפנימית" (אותם האימונים אצלנו המלמדים אותנו להשתמש בכוח הפנימי שלנו - לפתח את התודעה, האנרגיה והיכולת הנפשית ולא רק מבוססת השרירים והגוף) מאפשרים לנו לחשוף ולגלות את טבענו האמיתי. בכך הם מאפשרים לנו להאמין בעצמנו ומפתחים בנו את היכולת לאהוב את עצמנו למרות ההתניות והדעות המצחיקות של החברה. קשה ללכת "נגד הזרם" ולעיתים גם לא כדאי, אך הטאו מלמד אותנו כי מי שלא מאמין בעצמו, קשה יהיה לאחרים להאמין בו וכי הדימוי העצמי הופך להיות הגורל של החיים: "זה אשר הולך בדרך הטאו - התכונה הטובה תקדם את פניו... וזה אשר דבק בתכונה הרעה - היא תיפתח לו בשמחה את דלתה ותאמצו בחום אל חיקה."

האדם המואר, הנבנה מאימונים בלתי נלאים, הוא כמו זרע נובט המתחיל בשלב זה לאכול את הפרי שבתוך הקליפה. זהו תהליך פנימי שבו האנרגיה נשמרת במה שמאכלס אותה. האנרגיה, הנצברת מהאימונים האישיים שהאדם עובר, מאפשרת היווצרות של תהליכים פנימיים עמוקים ומחשבות. כל עוד הזרע אינו תלוי בסביבה החיצונית, הוא מסוגל להפגין עצמאות רבה. על פני השטח הכל נראה שקט מאוד אך מתחת לפני השטח האדם מתפתח, מתעצם, שינויים נערכים ודברים רוחשים.

כך נוכל לבנות את עצמנו כדמויות מלאות עוצמה, סמכותיות מחד ורגישות מאידך. דמות כזו המכירה את עצמה ומכירה את אור האמת שלה שזכתה בה במאמץ ניכר. אם אנו עניים או עשירים, הרי שהמואר הוא קיסר אמיתי, כיוון ששבר את שרשראות המוסכמות שהגבילו אותו. לא משום שהוא נאבק במשהו אלא כיוון שגילה את הכוח לעמוד על שלו, לקחת את האחריות למי שהוא באמת ולחיות את האמת שלו כאדם התורם לחברה בה הוא חי.

אימון מעמיק הוא אימון בו הינך חוקר עצמך באמצעותו. זהו אימון בו תוכל לחוות ולדעת משהו נוסף מעבר למה שידעת קודם לכן על פנימיותך. כך נוכל להרגיש מספיק חזקים ובטוחים בעצמנו בכדי לאהוב את עצמנו תוך הכרה מלאה וקבלה של מגבלותינו וחולשותינו.  כאשר נחזק עצמנו מספיק בכדי לפעול מבלי להיות מוגבלים ע"י דעות האחרים, אך גם מבלי לפסול אותן או להתעלם מהן, כאשר נוכל לשנות ולהשתפר תוך כיבוד צרכי האחר - אז נהיה חופשיים באמת.

"הילה" זו שניתן לפתחה ע"י אימונים ממושכים מאפשר חרות בעשייה מחד אך מפתחת התחשבות ואחריות כלפי האנשים שלצידך מאידך. אותה כריזמה, אותה מגנטיות שניתן לרכוש, עשויה להוציא את הרוצים בכך מ"הכלא המסורתי" של "האמונות הרווחות" ובכך להפוך אותם לאנשים שאינם משועבדים לגורלם אלא לכאלו היוצרים אותו. ואם זה לא שווה את המאמץ אז מה כן?

ירון בנימיני

אימון לאיכות חיים

בדיוק סיימתי אימון בשעת ערביים. זו שעה נעימה בה השמש צובעת את העננים בשמיים באור כתום-סגול ושלווה עמוקה שטפה אותי בניגוד לתנועה החזקה שהתחוללה בי רק דקה קודם לכן. שינוי תנועה פירושו שינוי הלך הרוח או ההתכווננות. האם הלוחם המבקש שלום חייב להתאמן בלחימה? האם אימוני הלוחם נועדו ללמדו לפגוע ולהישמר מפגיעות או שמא לוחם אמיתי הוא אדם שאימוניו מובילים אותו לשאוף להשיג הגשמה והנאה, תוך התמודדות, בדרך למטרתו? ורצוי בלי להשאיר צלקות על עצמו או על האחר?
אולי ניתן להתמודד מבלי להילחם במובן המקובל של המילה וגם לא לוותר? כשאנו מבקשים אחר "העצמה עצמית" ברור שאנו מבקשים להתחזק בכל המובנים. וכך גם מובן שהמיומנות שרוכש הלחם באימוניו מחזקות אותו נפשית, אנרגטית ופיזית. אך חשוב להבין כיצד להשיל את תחושת ההתנגחות, היריבות המרירה והחתכים הנפשיים של ההתמודדות מחד, וליצור מיקוד באימונים שיאפשר התעלות מעל החששות מפני האחר.
בואו נודה בזה, תמיד יהיה מישהו יפה יותר, מוכשר יותר, חזק יותר ואינטליגנטי יותר. נכון, תמיד יהיו גם כאלו שהם "פחות" מאיתנו בכל אלו, אבל הדרך להתעצם הינה להתעלות מעל השגרה, מעל ה"זמני" המקיף אותנו ולהתגבר על הקיים היום בכדי להגיע למחר משופר יותר. מכאן שהדרך לגלות מי אנחנו אינה בלחימה עם האחר בכדי לגבור עליו, למעשה היא אפילו לא עוברת קרוב למשעול בו אתה משווה עצמך לאחר.
הלחימה האמיתית נמצאת בהתמודדות עם שאיפותיך. חשוב שנאמן את עצמנו לבחון את האפשרויות הקיימות להגשמת מטרותינו בדרך הטובה ביותר, לממש את הפוטנציאל שלנו. היכולת להתעצם כרוכה ביכולת להתעלות מעל תחושת המוגבלות שלנו ואת זו אנו מחפשים באימונינו. חשוב ללמוד באמצעות אימון מכוון כיצד לנהל את תחושותינו, ומשם להגיע לפעולה שבעודה ספונטנית היא גם מאורגנת. מדובר בקונספט של ניהול עצמי רגשי שמביא לספונטניות מאורגנת.
כשאנו מצליחים להתחבר באמצעות האימון ליצירה שבנו, להתענג על התנועה המשחררת, לפרוק את המתח ולהביט פנימה בלי בושה ואולי גם לבכות ולהתייפח אז אנו חוגגים באמת וכל היקום משתתף עימנו. רק בחגיגה הזו אנו פוגשים את המוחלט, הנצחי, ואת שמעבר למעגל הלידה והמוות.
כשנגיע לרמה בה נצחק על הקשיים הזמניים, בתחושה קלילה של הומור, שתעביר אותנו דרכם כאילו לא היו קיימים, עם המון בריאות ושפיות, נדע שהגענו לרמת לוחם ראוי של שלום. מהות הלחימה אינה בהכנעה או בנטרול אלא ביכולת לזמן תקשורת טובה עם רצונותינו ורגשותינו ועם בני האדם המקיפים אותנו. לכונן מעגל של יחסים שאין בו פחד מפני הרגשת נחיתות או עליונות. בשעה שאנו מזהים את השורשים המשותפים של חלומותינו, כמיהתנו, תיקוותינו ופחדינו, וכשאנו מסוגלים להישיר מבט מבעד לפחד שלנו להתבטל מול השני, כמו גם מהחשש להיוותר ללא ייחוד, אזי נוכל לגדול אל ההבנה הנמצאת עמוק בנשמתנו שאנו מאוחדים באוצר של אהבה, חוכמה ועושר פנימי המשתקף בכל אחד מאיתנו. אוצר שזמין לכל וכולם חולקים בו.
זוהי העוצמה האמיתית אחריה מחפש הלוחם: העוצמה של הבנת האחדות. אנו מחוברים יחד בתבנית איכותית של יצירה נצחית, הנקראת אחדות. כשאנו יוצאים אחדות בתוכנו נוכל להגיע למצב של שלמות פנימית עם הקיום שלנו. רק אז יוכל לוחם השלום להתעלות מעל לקיום הפיזי, הרגעי שלו, כאינדיבידואל ויצליח לגעת בעולמות שמעבר. הלוחם הראוי הוא זה הפותח את ליבו ונפשו אל כל צורות התודעה הנכללות בגוף האלוהים שניתן לנו.
באימונים נכונים ומאוזנים ניתן להתאחד בתוך עצמינו, לחוות בהרמוניה המציפה את רוחנו ומשם לגעת בנשמות הסובבים אותנו. כשנדע להתאחד עם הסביבה הטבעית והאנושית, כשנחוש קירבה אל כל בן אנוש ונדע לאתר את היופי הטמון בו, נוכל לחוות את נשמת האלוהים המתבצעת דרך כולנו כישות אחת.
עלינו לזכור כי כשאנו מרחיקים מאיתנו את תפיסת ההפרדה והשוני אנו מסוגלים להגיע לתחושת השלווה, ההרמוניה והאושר הנובעים מתחושת הקשר שלנו עם כל הקיים בעולם. אז נקבל מהרבים את עוצמת האיגוד שבאחד.
וכדברי אריסטו שנתן דעתו על איכות האדם: "אדם מעולה הוא זה השוקד על טיפוח נפשו משך כל חייו". כך גם לוחם השלום המבקש באימונים בלתי נלאים להניע מעלה את חייו ונפשו, לא בכדי להכריע את יריבו, כי אם להשתלב עימו. לאמן את עצמו להיענות לאתגרי החיים במקום להאבק בהם וכך ליצור לעצמו איכות חיים.

מעבר לכתוב או לנאמר

חשוב להבין כי הפילוסופיה הטאואיסטית,, כפי שמוצגת בספר הדרך והסגולה או בשמו הסיני טאו טה צינג, גורסת כי עלינו לשאוף להגיע לשיווי משקל עם העולם; להרמוניה או התאמה נינוחה וזורמת המאפשרת לנו להשתלב במתרחש ללא חיכוך מיותר ומתוך תחושת שלווה. מאידך, המציאות לרוב טופחת על פנינו ואנו נאלצים להתמודד מול עימותים, שחלקם אמנם לא פיזיים אלא ורבליים או אחרים, כמו התמודדות על מקום עבודה, התמודדות על חזרה על ילדים בזמן גירושים חס וחלילה ועוד מקרים שכאלו. כמובן שלא חסרו גם מקרים של תקיפה פיזית ממש במהלך בילויים או אף בחופשה על שפת הים שהסתיימו בפגיעה ואף מוות.

לפיכך, עלינו לשאוף להשתלבות נעימה עם האחר, אך לא מתוך חולשה, אלא מתוך בחירה. באם מופר שיווי המשקל בקוסמוס ואנו מותקפים ללא יכולת לצאת ללא פגע, עלינו להגיב בצורה הולמת שתשיב את "שיווי המשקל" על כנו, ותאפשר לנו בכמה שפחות חיכוך, עומס ואנרגיה שלילית לצאת מההתרחשות המצערת במהירות האפשרית.

לא נבקש להכניע את המתקיף ואף לא להשפילו. יתרה מכך אין רצון אמיתי לפגוע בצורה מלאה בתוקף. האסטרטגיה המוצעת באה בכדי לאפשר לנו לסיים את העימות במהירות וללא "שפיכות דמים" מתמשכת שרק פוגעת בשני המתמודדים. אמת היא שכאשר צד אחד אינו מניח לתוקפנות והוא דבק בה גם לאחר שחווה תגובה מהמותקף, לעיתים אין ברירה אלא ליצור נטרול מלא ומושלם יותר כנגדו בכדי למנוע המשך איבוד אנרגיה מיותר מצד המותקף כמו גם מצד התוקף, ובכך גם למנוע ממנו הסלמה שבסופו של דבר תאלץ אותנו לתגובה קשה יותר ופוגעת בו עצמו.

לפיכך, אם נביט לרגע מכיוון זה, הרי שמוראלית, עלינו לדעת את אסטרטגיית הניצחון, לא בכדי להתגאות בניצחון או ליהנות מהשפלתו ותבוסתו של האחר, אלא בכדי שנוכל להמשיך בחיינו ללא פגע ובכדי לפתור החמרת סכסוך בצורה יעילה, שכן זו תמנע התדרדרות במצב ופגיעה בתוקפינו בצורה חמורה יותר. בכך אנו גם שומרים עליו מלחטוף חזרה פגיעה אנושה יותר כמו גם על עצמנו.

לפיכך, לדעתי, עלינו לדעת להתחזק ולא מתוך אגו ורצון לשלוט, כי אם מתוך אחריות לויסות ההתמודדות ולתוצאותיה. רק מתוך יכולת אמיתית להבין את תהליכי הלחימה או ההתמודדות נוכל לוותר במידת האפשר ללא פגע ונוכל גם לסיים איום ללא צורך באלימות מיותרת. רק מתוך ידע ועוצמה ניתן לנסות להגיע לניצחון ללא מנוצח. לפחות נוכל לנסות לתת לאחר תחושה שתאפשר לו להמשיך הלאה בלי רצון להתנקם.

אז בואו נלמד להתעצם מתוך בחירה, כי מגיע לנו, ובלבד שנסתכל על הדברים מתוך החיוב והטוב. נביט על כך ברצון לדעת להתמודד בהצלחה ולא להלחם בכוונת השמדה. והיות והדברים הללו לפחות תלויים בנו אין פסול לדעתי "להחכים" בכמה מהלכים אסטרטגיים של אחד האנשים החשובים בדורו דאז - סון טסו, בספרו "אמנות המלחמה" בבחינת מציאת האיזון - מתוך העוצמה ובכך אתה מסוגל לממש את חוסר הלחימה בתוך הלחימה.

ירון בנימיני

כשאני ממשיך להזכר בארועי עברי, היו לי חוויות רבות שהיו משונות לי אז, כאילו אינן מעולם זה. לעיתים הקושי שבהן השאיר חותם עמוק שסירב להטשטש עם חלוף הזמן, אך, ללא ספק, סיפקו אותן התנסויות מבוא למפגשים מרתקים וחדשים שהגיעו עקב כך לתוך חיי.

אני, כמו כל אחד מאיתנו, מתנהל בתוך חיים הארוגים מאירועים יוצאי דופן מחד ומשיגרה יומיומית מאידך. לרוב, הזכרונות החדים נוצרים באירועים המיוחדים העוברים עלינו, ככל הנראה מאחר וההתרגשות היא רבה, כמו גם המאמץ, והחוויה נחרטת, לטוב או לרע. על אף זאת, ברצוני להקדיש את תשומת הלב דווקא לשיגרה האפרורית ולמסע הארוך והמייגע של היום יום אותו אנו חווים. הלימודים לתואר, סטאג' בדרך להשגת עבודה מובטחת, התמודדות בעבודה וכן אימונים לאורך השנה הם מקצת הדוגמאות. כמה מאיתנו חשים עייפות גדולה מכדי להמשיך? כמה רוצים לראות כבר את הסוף? לחוות התחלה חדשה? דווקא ההתמדה ללא ריגושים ראויה לציון ודורשת תעצומות נפש גדולות.
אני סבור שראוי לתת מקום של כבוד לפיתוח היכולת לסיים תהליכים, ועוד יותר, להתמיד בתהליכים שמהם נוכל לצאת למקום אחר, מפותח ומהנה יותר. דווקא הדרך האפרורית והשגרתית נדרשת, לעיתים, לא פחות מהאירועים הדרמטיים, כדי לפתח בנו את הבשלות, ההבנה והרגישות לפרטים הקטנים החבויים בחיים, ולהנות מראייה עמוקה יותר של הנמצא ומתרחש סביבנו ברגעים הכל כך רגילים. בכדי למצוא את החדש בישן, בכדי למצוא מקום חדש בשיגרה המוכרת, עלינו ראשית לרצות ולחפש, אולם ישנים מספר תהליכים מנטליים שאשמח להמליץ לכם עליהם אשר עשויים לעזור מעט בהעצמה האישית שלכם.
ראשית, ההגעה למקום המקודש האישי. לכל אדם ישנו מקום מקודש משלו, מקום פנימי ופרטי שאיש אחר אינו יכול להגיע אליו. זהו "המקום הבטוח" של כל אחד מאיתנו ויש המכנים אותו ה"וואל" - המקום השקט. במקום זה הינך שלם ומקבל את עצמך כפי שאתה, על מגרעותיך ומעלותיך, וזהו גם מושב עוצמתך האמיתית. תבונת ה"אני הפנימי" במקום זה הינה מלאה וצעיף אי-הוודאות של "מי אני ומה אני" דק הוא ביותר שם. חשוב שנקבל את הוויתנו כפי שהיא ואז גם נוכל לשקוט בשלווה שהיא מלאת עוצמה. מתוך התבונה הפנימית נוכל ליצור אוירה רוחנית רבת עוצמה, ומתוך אותו מקום שקט בתוך עצמינו, נוכל לפתוח נתיב של כוח ועוצמת רצון לעשייה מציאותית שתממש את מחשבתינו/רצוננו, הלכה למעשה.
שנית, עלינו להשתמש באנרגיה שלנו בכדי לשאוב כוח להמשיך גם כשאנחנו מותשים, מדוכאים או משועממים בהולכנו בדרך ארוכה, שלפעמים יכולה להיות גם מתסכלת. ומהי אנרגיה? לדעתי, אנרגיה היא הכל. אם להגדיר זאת במונחים פשוטים ביותר, כלליים ומקלים על תפיסת המושג, האנרגיה עשויה מולקולות הרוטטות במהירויות שונות ומשמשת ככוח לבצע עבודה. בתוך גופנו הפיזי קיימים (גם לפי התורות הרוחניות השונות) גופים אחרים המכונים הגוף האסטרלי, האתרי או הרוחני. ההבדל הגדול ביניהם הוא שהמולקולות בגוף המוצק רוטטות בקצב איטי הרבה יותר מאלו שבגוף האתרי או הרוחני. היות ובני אדם מורכבים מתת-מודע ומודע הרי שביכולתינו לקלוט רשמים מנטליים מהעולם הרוחני שבנו וסביבנו באמצעות התודעה המורחבת (עליה הרחבתי בספרי "האדם שהפך לדרקון" אשר יראה אור בקרוב), "תודעת על" כפי שחלק אוהבים לכנותה. ההתכווננות המנטלית מתפתחת באימוני הצ'ן, הצ'י קונג או הטאי צ'י, והקשר לאנרגיה מוסבר גם במאמרי "אבני דרך בהכוונת אנרגיה".

פיתוח רגישות גבוהה יותר נדרשת בשל ההרכב שהזכרנו ולפיכך פיתוח ההכרה באמצעות עבודה מנטלית כגון צ'ן או צ'י קונג ייפתח נושא זה ואת האנרגיה החיונית לביצוע הדברים. זוהי עבודה שהיא מעבר לעבודה לוגית או היגיונית ולעיתים דורשת מאיתנו יותר פתיחות ואמונה ביכולתינו וביכולת עולם "לסדר" את הדברים לטובה. אם תפתחו את ליבכם ולא רק את אזניכם "לשמוע", תוכלו לחוש באפשרויות החדשות שנמצאות בכל תהליך ובדרך תוכלו לשלוף מתוך השיגרה רעיונות ותחושות חדשות. תוכלו להנות יותר, להפיק יותר ולצאת מתוך דרך משעממת ומייאשת כביכול למקום חדש, להתרגש מחדש מהמובן מאליו ולמצוא עומק במקום שבו חשבתם שנמצאת "רדידות מעצבנת". המטרה היא למצוא את עצמך מחדש דרך השגרה, דרך התחושה שנוצרת באקט היומיומי (פחות דגש על האקט עצמו ודגש רב יותר על התחושה בעת ביצוע האקט).

בספר שאני כה אוהב לצטט, המדריך ללוחם האור, כתוב: "הלוחם יודע שמידי פעם נעצר הקרב ובשקט של שדה המערכה הוא מקשיב לפעימות ליבו. הוא עורך את מאזן חייו, לומד שהלב שבע ושהאמונה מלהיבה את הנשמה. הוא יודע שהתחזוקה חשובה לא פחות מהפעולה! תמיד עשוי להיות דבר מה חסר, והלוחם מנצל את רגעי ההפוגה המתמשכת כדי להצטייד טוב יותר."

אז אם "נגמר לכם הסוס", קשה לכם להמשיך ואתם חושבים להפסיק במה שהתחלתם בו, זיכרו את האמור לעיל ואת שאמרו החכמים הסיניים על ספר הדרך והסגולה (ספר הטאו): "דרך שאורכה אלף מילין, ראשיתה במקום בו נחה כרגע כף רגלך... כל הדברים הגדולים מתחילים בקטנים וכל הדברים הקשים מתחילים בקלים. אי לכך, נזהר החכמם מן הקל ומשום כך אין הוא יודע קשיים."

ירון בנימיני