כשאמנות הלחימה פוגשת באמנות החיים

למרות שלעתים ססמאות אשר נזרקות לאוויר אכן ריקות מתוכן, אין כך הדבר עם המשפט הזה. עבורי הוא אכן מהות העיסוק במכללתנו ופעימת הלב שמעניקה חיים לנתינה וללימוד בה.
אמנות הלחימה בשבילי היא זיקוק הנשמה, ההבנה והקבלה של עצמך. אמנות הלחימה שלי אינה מתמצה בתחושת הבטחון הפיזי גרידא (נושא אכן חשוב לכשעצמו) אלא המתנות שאני מקבל מבחינה נפשית - להפוך להחלטי יותר בפני דילמות, עוצמתי יותר מול קשיים ובכלל להכיר טוב יותר את עצמי בכדי לנתק הרגלים ישנים שמשכו לאחור וכך לשנות את שצריך בכדי להתקדם. זוהי בשבילי מהות הלימודים באמנות הלחימה כשהיא פוגשת באמנות החיים. להכיל יותר ולהיפגע פחות, רגיש יותר אך עם פחות אגו ועקשנות. זוהי מהות הלוחם הבא לשפר את עצמתו בכל הרבדים - נפשי, רוחני, אנרגטי וכמובן פיזי-גופני. כך ניתן להפוך ליעיל יותר בלחימה המעשית ברמה הפיזית אך חשוב מכך בלחימה או בהתמודדות במישור הנפשי-רוחני.
האימון הלחימתי מבחינתי איננו רק זוית פגיעה ויכולת מכה חזקה יותר. זהו אימון היוצר בנו אנרגיה המקשרת אותנו לסביבה בשליטה שלווה. זהו סוג של התכווננות המאפשרת לנו למצוא בעצמנו את הליבה הפנימית ביותר שלנו, וכך להפעיל בנו את החושים בצורה מתואמת היוצרת "אש פנימית" המביאה לזריחה פנימית.
בעיניי אמנות הלחימה היא המסע אל נבכי נפשנו בכדי לגבור על עצמנו וליצור בנו שדה אנרגיה תומך. ראיתי לאחרונה סרט על קבוצת מתופפי זן אשר כחלק מאימוניהם מתאמנים גם באמנויות לחימה. הקריין הגדיר זאת יפה באומרו שאינם מתאמנים באמנות לחימה על מנת להלחם ולנצח אחר, אלא על מנת לנצח את העצמי - ההססנות, הפחד, הגאווה וכו'...

כשהרגשה זו עוטפת אותי מכל צד, עם החברים, המשפחה, התלמידים או הקולגות, טוב לי יותר בנשמה וטוב יותר בגוף. הכלי הפיזי מאפשר להגיע למקומות ששווה להתאמץ בשבילם. אז למה להסתפק רק בעוד הגנה מול סכין? חפשו קצת מעבר לכך. אני יודעת שאני עשיתי זאת וזה היה שווה כל רגע ועודנו כך!

ירון בנימיני