אימון לאיכות חיים

בדיוק סיימתי אימון בשעת ערביים. זו שעה נעימה בה השמש צובעת את העננים בשמיים באור כתום-סגול ושלווה עמוקה שטפה אותי בניגוד לתנועה החזקה שהתחוללה בי רק דקה קודם לכן. שינוי תנועה פירושו שינוי הלך הרוח או ההתכווננות. האם הלוחם המבקש שלום חייב להתאמן בלחימה? האם אימוני הלוחם נועדו ללמדו לפגוע ולהישמר מפגיעות או שמא לוחם אמיתי הוא אדם שאימוניו מובילים אותו לשאוף להשיג הגשמה והנאה, תוך התמודדות, בדרך למטרתו? ורצוי בלי להשאיר צלקות על עצמו או על האחר?
אולי ניתן להתמודד מבלי להילחם במובן המקובל של המילה וגם לא לוותר? כשאנו מבקשים אחר "העצמה עצמית" ברור שאנו מבקשים להתחזק בכל המובנים. וכך גם מובן שהמיומנות שרוכש הלחם באימוניו מחזקות אותו נפשית, אנרגטית ופיזית. אך חשוב להבין כיצד להשיל את תחושת ההתנגחות, היריבות המרירה והחתכים הנפשיים של ההתמודדות מחד, וליצור מיקוד באימונים שיאפשר התעלות מעל החששות מפני האחר.
בואו נודה בזה, תמיד יהיה מישהו יפה יותר, מוכשר יותר, חזק יותר ואינטליגנטי יותר. נכון, תמיד יהיו גם כאלו שהם "פחות" מאיתנו בכל אלו, אבל הדרך להתעצם הינה להתעלות מעל השגרה, מעל ה"זמני" המקיף אותנו ולהתגבר על הקיים היום בכדי להגיע למחר משופר יותר. מכאן שהדרך לגלות מי אנחנו אינה בלחימה עם האחר בכדי לגבור עליו, למעשה היא אפילו לא עוברת קרוב למשעול בו אתה משווה עצמך לאחר.
הלחימה האמיתית נמצאת בהתמודדות עם שאיפותיך. חשוב שנאמן את עצמנו לבחון את האפשרויות הקיימות להגשמת מטרותינו בדרך הטובה ביותר, לממש את הפוטנציאל שלנו. היכולת להתעצם כרוכה ביכולת להתעלות מעל תחושת המוגבלות שלנו ואת זו אנו מחפשים באימונינו. חשוב ללמוד באמצעות אימון מכוון כיצד לנהל את תחושותינו, ומשם להגיע לפעולה שבעודה ספונטנית היא גם מאורגנת. מדובר בקונספט של ניהול עצמי רגשי שמביא לספונטניות מאורגנת.
כשאנו מצליחים להתחבר באמצעות האימון ליצירה שבנו, להתענג על התנועה המשחררת, לפרוק את המתח ולהביט פנימה בלי בושה ואולי גם לבכות ולהתייפח אז אנו חוגגים באמת וכל היקום משתתף עימנו. רק בחגיגה הזו אנו פוגשים את המוחלט, הנצחי, ואת שמעבר למעגל הלידה והמוות.
כשנגיע לרמה בה נצחק על הקשיים הזמניים, בתחושה קלילה של הומור, שתעביר אותנו דרכם כאילו לא היו קיימים, עם המון בריאות ושפיות, נדע שהגענו לרמת לוחם ראוי של שלום. מהות הלחימה אינה בהכנעה או בנטרול אלא ביכולת לזמן תקשורת טובה עם רצונותינו ורגשותינו ועם בני האדם המקיפים אותנו. לכונן מעגל של יחסים שאין בו פחד מפני הרגשת נחיתות או עליונות. בשעה שאנו מזהים את השורשים המשותפים של חלומותינו, כמיהתנו, תיקוותינו ופחדינו, וכשאנו מסוגלים להישיר מבט מבעד לפחד שלנו להתבטל מול השני, כמו גם מהחשש להיוותר ללא ייחוד, אזי נוכל לגדול אל ההבנה הנמצאת עמוק בנשמתנו שאנו מאוחדים באוצר של אהבה, חוכמה ועושר פנימי המשתקף בכל אחד מאיתנו. אוצר שזמין לכל וכולם חולקים בו.
זוהי העוצמה האמיתית אחריה מחפש הלוחם: העוצמה של הבנת האחדות. אנו מחוברים יחד בתבנית איכותית של יצירה נצחית, הנקראת אחדות. כשאנו יוצאים אחדות בתוכנו נוכל להגיע למצב של שלמות פנימית עם הקיום שלנו. רק אז יוכל לוחם השלום להתעלות מעל לקיום הפיזי, הרגעי שלו, כאינדיבידואל ויצליח לגעת בעולמות שמעבר. הלוחם הראוי הוא זה הפותח את ליבו ונפשו אל כל צורות התודעה הנכללות בגוף האלוהים שניתן לנו.
באימונים נכונים ומאוזנים ניתן להתאחד בתוך עצמינו, לחוות בהרמוניה המציפה את רוחנו ומשם לגעת בנשמות הסובבים אותנו. כשנדע להתאחד עם הסביבה הטבעית והאנושית, כשנחוש קירבה אל כל בן אנוש ונדע לאתר את היופי הטמון בו, נוכל לחוות את נשמת האלוהים המתבצעת דרך כולנו כישות אחת.
עלינו לזכור כי כשאנו מרחיקים מאיתנו את תפיסת ההפרדה והשוני אנו מסוגלים להגיע לתחושת השלווה, ההרמוניה והאושר הנובעים מתחושת הקשר שלנו עם כל הקיים בעולם. אז נקבל מהרבים את עוצמת האיגוד שבאחד.
וכדברי אריסטו שנתן דעתו על איכות האדם: "אדם מעולה הוא זה השוקד על טיפוח נפשו משך כל חייו". כך גם לוחם השלום המבקש באימונים בלתי נלאים להניע מעלה את חייו ונפשו, לא בכדי להכריע את יריבו, כי אם להשתלב עימו. לאמן את עצמו להיענות לאתגרי החיים במקום להאבק בהם וכך ליצור לעצמו איכות חיים.