מוקדם בבוקר, השמש רק זרחה ואני כבר על הכביש בנסיעה מונוטונית לבסיס מילואים בדרום הארץ. האור עדיין אפרורי, מתבהר לאט, יחד עם הערפל שעדיין מתפזר מסביב לכביש. מרגיש בתוך הרכב כאילו הזמן עמד מלכת ורק מוזיקת רקע שקטה מתנגנת ברקע. אני חושב על היום-יום דווקא כשהשיגרה נשברת, שבעצם, החיים שלנו הם הרבה יותר מהישרדות חומרית, וחשוב להתעורר בכדי להביט ולגלות שקורה הרבה יותר באותה שיגרה יום-יומית ממה שנידמה ממבט ראשון.

נזכרתי בפיסקה מתוך "חוכמת הזן" הגורסת שהתודעה הינה למעשה הרוח המורה את הדרך לכל אחד המוכן לחפש אחריה: "זן אמיתי מתגלה בחיי היום יום. הוא התודעה בפעולה. פותח הוא, יותר מכל מודעות מוגבלת, את כל הדלתות הפנימיות לטיבענו אשר אין לו שיעור. כך מייד משתחררת הנפש." אם כך, מסתבר שבכדי לשחרר את עצמינו להנאה ולחוויה מלאת רשמים, מומלץ לפעול ב"דברים הקטנים" ואולי המשעממים של שיגרת היום-יום. במילים אחרות, רצוי לקחת אחריות ו"לרדת מהגדר" בכדי להיות מעורב יותר בנסיעה הזו שנקראית החיים.

זה מתחיל בלקיחת אחריות על עצמך בדברים פשוטים כמו בריאות וכושר גופני, גם אם לפעמים לא בא לנו. זה גם לדעת לעצור בעצמנו מליפול בפח ההרגלים והסטיגמות ולעשות עוד אימון דווקא כשאנו זקוקים כ"כ למנוחה. זה ממשיך בעד כמה להתערב במחאה על אי צדק או כמה לבקר את האחר במעשה שעשה בכדי למנוע פגיעה במישהו. אחריות זה לא משא כבד שרובץ על כתפינו, אלא מתנה שיכולה להקל, ששמה את הכוח בידיים שלך ומאפשרת לך להשתנות ולשנות. אז נשאלת השאלה "מה אתה היית עושה???" כמו שאוהבים להשמיע לנו בתכנית הידועה של ערוץ מסויים.. והתשובה אכן תלויה רק בנו.

בשבילי - לקיחת אחריות זה להעז להאיר וכם להעיר על עוולה או אלימות שהייתי עד לה, גם אם פירוש הדבר להיות שיפוטי כשמדובר על פגיעה בזולת. מבחינתי אי אפשר "לשבת על הגדר" בשם הרוחניות ולדבר בשלווה על הכאת ילדים קטנים, אלימות במשפחה או מעשים נתעבים אחרים. בהיותנו אנשים ואנושיים זוהי המתנה שלנו, להרגיש, ובכך גם לכעוס. אך אין זה תמיד מספיק, וחובתנו אם נתקלנו בכל, גם אם היא לא תמיד נעימה, להעיר ולהתערב במידת האפשרות והחוקים בכדי לתקן, לשפר ולהגן כמיטב יכולתינו.

לעומת זאת, חשוב לא להיות שיפוטי כלפי דעות השונות משלך כשלא מדובר על פגיעה בך או בסביבתך. חשוב להבין שלקיחת אחריות זה לדעת גם מתי לקחת צעד לאחור ולהקשיב לדעות שונות משלך, שכל עוד אינן פוגעות בנו הינן לגיטימיות בדיוק כמו זו שלך. דע להיות מעורב בתהליך גם אם נעשה שלא עפ"י דרכך. קח אחריות על החלטותיך, אך גם על אי מעשיך (שהרי גם זו החלטה). דע שהשינוי הרצוי לך נובע בעיקר ממך אם רק תיקח את האחריות לכך.

את הגבולות שאתה שם לעצמך אתה הוא זה המסוגל לשנות. בלקיחת אחריות על מעשינו/אי-מעשינו הרי אנו מעצבים לא רק את פעולותינו אלא את המתרחש סביבנו ובאנשים שבקירבתנו. אז בואו לא נחשוש לשנות את "המציאות הקטנה שלנו", לקחת מעט אחריות גם על נושאים שלא ממש נוגעים לנו אישית היום. לקבל החלטה, ליזום תגובה ו"חס וחלילה" גם לנקוט בפעולה בכדי להתעורר מחר ליום טוב יותר.

גם אם אינך מבין בדיוק למה אתה בעצם עושה זאת, בשעות שאינך אוהב, ועם אנשים שאתה לא ממש מחבב, זכור שמה שמגדיר אותך הינו התגשמות מחשבותיך בעצם פעולותיך, אם תיקח אחריות לתחושותייך ותגובותיך הפנימיות וביטויין החיצוני (יחסך לאחר ולמצב), אם תראה דברים לחיוב תגובות הסביבה ישתנו ויהיה יותר שיתוף פעולה, הרמוניה והיעדים יושגו יותר בקלות - אז קח אחריות!