בספרו של ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, "הנביא", כתוב שכשביקש מאחד מן המורים "ספר לנו על ההוראה" אמר "אין איש שיגלה לכם דבר אשר אינו נח, ער למחצה, בשחר ידיעתכם. המורה, הפוסע בצללי המקדש בין חסידיו - לא מחכמתו ייתן, כי אם את אמונתו ואהבתו. אם אכן נבון הוא, לא ייצווכם את חכמתו, אך יכוון צעדיכם אל מפתן חכמתכם אתם."

בעיניי, הרצון ללמוד חייב באמת להגיע מתוך רצון אמיתי וכנה הפורץ ממרכז ה"אני", ותשוקה זו חייבת להמשיך לפעפע כמו מעיין מים זכים הנובע מההר. אם זה מפסיק ומתייבש, קשה להמשיך וללמוד. אך מה בנוגע לסיבות שמייבשות את "המעיין שלנו"? הן בד"כ רבות - תסכולים לאורך הדרך על שלא הגענו לתוצאות שציפינו להן, שיגרה, שעמום, תרגול אפרורי ועוד ועוד. בנוסף לכך קיימות גם גישות הגורסות שאנו בעצם לא יודעים הרבה ולפיכך עלינו להמשיך וללמוד.

לדעתי הגישה הנכונה היא מחד ההבנה כי אכן למדנו והתקדמנו ומצד שני לדעת ולהבין שיש יותר מרובד אחד ויותר מזוית ראיה אחת להסתכל על אותו החומר שלמדנו, ולכן לא חייבים ללמוד יותר פרטים ויותר חומרים. חשוב, בעיניי, להבין שניתן להוציא מאותו הנושא הנלמד יותר תועלת ולהתקדם רבות, אם רק נשכיל לנתחו מזווית נוספת ונפתח לנו רובד נוסף.

ידע חשוב שיהיה מעניין, אך גם רלוונטי. לכן, אישית, חשוב לי תמיד להדגים כיצד תפקוד של לחימה, תנועה וחשיבה "מקרין" על חיי היום-יום שלנו. כיצד הוא משפיע על ההחלטות שלנו בבחירת עבודה, מסלול אוניברסיטה, ואפילו, כן אפילו, בן-זוג. כך, גם אם מישהו מכם מוצא עצמו בקבוצה של מתחילים באיזה נושא שהוא חושב שהוא כבר מתקדם בו, ראוי שיבדוק מה עוד חסר לו, כי אני בטוח שיוכל לקבל זאת אם ישאל את השאלות הנכונות. למשל: אם למדת תנועה של סדרת לחימה חשוב שתחשוב כיצד תחושות הרגיעה וההרפיה יוצרות חיבור מערכתי של מספר תנועות לתפקוד ותחושות אחרות המעלות את המיקוד ומעלות את העוצמה. או כמו שנאמר בספר ה"טאו טה-צ'ינג", לדעת את אפס הידיעה (לחשוב שאיננו יודעים), זוהי המעלה הגבוהה ביותר. לא לדעת, אך לחשוב שאנו כן יודעים - זוהי מחלה.

שתהיה שנת לימודים פוריה ונעימה לכולנו!

שלכם,

ירון בנימיני