לעתים קרובות אני נשאל ע"י תלמידיי מה ניתן לעשות במצבים האלו בחיים בהם אנו מוצאים את עצמנו בסיטואציה עם לחצים רבים, עייפות מצטברת ועוד העבודה מרובה. איך לאזן את הכל? נזכרתי בשיחה עם תלמידה לא מזמן בה עלה דימוי מעניין למדיטציית הזן אשר התחבר לשאלה זו. דימוי הממשיל את התודעה במדיטציה לשמיים, ובהם נעים עננים שונים. אין זה מהותי מהם אותם העננים, הם לא משנים את מהותם של השמיים, את התמצית.
אני מאמין שניתן להמשיך לפעול ביעילות והנאה גם תחת עננת הלחץ והעייפות, לא בהתעלמות או הדחקה שלהם אלא דווקא בקבלתם, בלהניח להם להיות מבלי להתמקד בהם או להזדהות עימם יתר על המידה. כמובן שחשוב מאד לזכור גם לכבד את הצרכים שלנו, פיזיים ורגשיים כאחד, להתחשב בהם ולהיעתר להם במידת הצורך, הכל בצורה מאוזנת.
האיזון הזה נעשה ממקום של תודעה "מדיטטיבית" בחיי היומיום, תודעה המאפשרת ערנות וויסות בהתאם למצבך - ויסות האינטנסיביות של הפעולה שלך, בין אם צריך פחות או יותר. האיזון בחיינו אינו דבר סטטי אלא דינמי ואנחנו אכן מדברים רבות על כך שהאיזון משתנה, כמו כל דבר בחיים. האיזון חי כמו שאנחנו חיים וכדאי לחיות בהתאמה נכונה, ההקשבה נכונה לעצמך ולמה שמתרחש סביבך. כדאי לחיות כשאנו נוכחים כל הזמן, כשהוויתנו נוכחת בהווה.
האיזון הזה מתאפשר דרך גישה נוספת שמתגלמת גם בזן ועלתה באותה שיחה - הגישה לפיה אין הבדל או נתק בין הישיבה במדיטציה לבין התנהלותנו בחיים – חיינו, אלו היומיומיים, הם המדיטציה. כשחשבתי על גישה זו עלה לראשי המשפט אודותיו דיברתי בבלוג קודם "כשאמנות הלחימה פוגשת באמנות החיים", שכן הרי זו הכוונה.
בלמידת האמנות שלנו, יהיה זה קונג פו, טאי צ'י או צ'י קונג, בדומה למשפט זה, אנו מבקשים ליישם הלכה למעשה (ולא רק מהפה לחוץ), את שאנו לומדים. מה בעצם אנחנו עושים? למה אנו מתאמנים ומתרגלים? כתבתי רבות על כך בבלוג הקודם אך חשוב לי להסביר – אנו בונים הרגלים דרך תרגולים בשיעור, הרגלים המאפשרים לנו להתנהל בחיים בכלל, בסביבתנו, ביומיום ולא רק במקום או סיטואציה ספציפית. מאותו מקום ספציפי של האימון והתירגול אנו לוקחים את זה לכל מקום באשר יהיה בחיינו.
החודש התפרסמה כתבה במגזין סיגר אליה התראיינתי אודות לקיחת התרגולים והידע שלנו למקום של החיים, אתם מוזמנים לקרוא אותה כאן.
שלכם,
ירון בנימיני